כולנו תוהים מהי מידת האהבה, מחפשים את האהבה הזו בכל יום, בכל מקום, מחכים בפתיחת דלת רק למי שיגיע וימלא את המקום הריק. ולמה? האם בכלל המילה אהבה היא זו שנתפסת בעינינו במציאות היום יום? או שמא להגדרתה יש תכונה שונה משל ההמצאות היומיומית שלנו? עכשיו נבאר כמה דברים:לצערנו כיום אותה "אהבה" שמכונה אצל רבים פשוט מתערבבת עם מלא גורמים.
כל אחד מחפש את האחד שלו ולא שם לב לכמה דברים - א' האחד שלו מתחלף עם עוד אחדים כמוהו ונאגרים הרבה אהבות, הראש שלנו רוצה למעשה "כמה אחדים" , כי יש את ההוא אבל גם ההוא נמצא ועוד.... וזה מתחלף בהרבה גורמים ואנשים, אז איך אתה קורא לו האחד שלך אם תכף האחד הזה ילך ויגיע חדש?ולמה? כפי שאמרתי - ההגדרה לאהבה מתערבבת עם עולמנו הגשמי - התאוות, החשקים, הרצונות והכמיהה בלגעת במישהו, לחבק מישהו, להיות איתו כי טוב איתו וזו רק מחמת האינטרס שלנו - למלא את החשקים והחסכים שלנו!
מאידך, אהבה אמיתיתית אם נפרקה לגורמים - א-אני, הבה - מילת ציווי ארוכה של המילה הב - תן, אהבה ע"פ הפשט - לתת למישהו שאותו אני אוהב ללא שום אינטרס של עצמי, אלא לתת לו, שיהנה מכך ואני נהנה מהנתינה הזו שלי - שוב מבלי שום אינטרס!
תחשבו - מתי לאחרונה נתתם באמת מכל הלב למישהו מבלי לצפות למשהו בתמורה? קשה הדבר.... כי האדם מטבעו אינטרסנט ודואג לצרכיו קודם משל חברו!
דעו - אהבה אמיתית היא אהבה שלא תלויה בדבר! במדרגה הרוחנית למשל - האדם מצליח להתעלות מעל לאגו שלו עד שהוא מרגיש מהבורא למעלה רק עונג, אהבה ממקום כזה זהו קשר ממקום בו האדם לא מחפש שהשם יעשה עימו תענוגים למיניהם ויספק רצונותיו.
מי שבוחן את טבע האדם רואה כי אהבה בשביל אדם למשהו נגרם עקב התענוגות שהוא מקבל מאותו אובייקט, ואם האובייקט סיים לספק את רצונותיו כך גם ה"אהבה" נעלמת
דוגמא לכך - בני הזוג הכריזו שהם מאוהבים בשל סיפוק מכך שהם יחד, קיים סיכוי שלאחר תק' מסויימת נגלה תקיפות וריבים בין השניים. וזאת למה? כיוון שהם פסקו מלענות על הצרכים המשותפים ביניהם.
אהבה היא הרגשת הזולת כלומר:אם אני מרגיש אהבה לשני זה רק מחמת מה שהוא רוצה, אני מרגיש כרצונותיי, ואת הרצונות שלו ולא שלי - אני חושק למלא! זוהי האהבה! אהבה אגואיסטית היא הרגשת רצונותיי, וההרגשה שאת רצונותי ארצה לספק. אך אהבה אמיתית היא כאשר אני מרגיש מה שחסר לאחר כאילו היו אלו רצונותי - ואת זה אני דואג למלא
